סקירה כללית
⚙️ סקירה כללית
🌾

אייר – חודש התהליך

שיעור של הרב יהודה טאוב

למה אין כוס חמישית בליל הסדר, מה מלמדים העומר, שתי הלחם והביכורים, ולמה חודש אייר הוא חודש הדרך שבין תחילת הגאולה לשלמותה

4פרקים
17נושאים
66פסקאות
0סומנו כנלמדו
#חודש אייר#ספירת העומר#ליל הסדר#שבועות#גאולה#הודיה#ארץ ישראל

📌 הודעה מוצמדת · מתוך: להודות על החלק

ה' רוצה להמשיך ולהיטיב עם מי שמכיר בטובה.
לקריאה בהקשר ←
❓ שתי חידות › תעלומת הכוס החמישית
🍷

תעלומת הכוס החמישית

בליל הסדר שותים ארבע כוסות כנגד ארבע לשונות גאולה, ואין כוס כנגד "והבאתי" – למה?

השיעור נאמר בראש חודש אייר, והוא מנסה להגדיר מהו החודש הזה ומה הקשר שלו לספירת העומר. אבל הוא פותח בשאלה שהרב אוהב במיוחד: תעלומת הכוס החמישית.

בליל הסדר שותים ארבע כוסות, כנגד ארבע לשונות של גאולה: "וְהוֹצֵאתִי", "וְהִצַּלְתִּי", "וְגָאַלְתִּי", "וְלָקַחְתִּי". אבל בתורה יש לשון חמישית: "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ". היכן היא? מי השמיט אותה?

אפשר היה לומר שהבאת הארץ אינה שייכת למי שיושב בחוץ לארץ. אבל רבי עקיבא וחבריו ישבו בבני ברק וסיפרו ביציאת מצרים כל הלילה. הם היו בארץ ישראל! למה לא הודו לה' שהביא אותם אליה?

יש מי שאומר שזו כוס של אליהו הנביא. אבל כוס של אליהו היא מנהג מאוחר יחסית, מן הדורות האחרונים, ואינה מופיעה ברמב"ם ובשולחן ערוך. השאלה נשארת: למה אין כוס חמישית? ובהמשך השיעור יתברר שהתשובה לשאלה הזאת מאירה גם את מהותו של חודש אייר.

❓ שתי חידות › הפסוק שמדלגים עליו
📖

הפסוק שמדלגים עליו

ההגדה דורשת את פרשת "ארמי אובד אבי" מילה במילה, אבל נעצרת לפני הפסוק על הבאת הארץ.

והשאלה מתחזקת. במשנה במסכת פסחים מופיעה בעצם ההגדה כולה, במשנה אחת: מה נשתנה, מתחיל בגנות ומסיים בשבח, ודורש "מֵאֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי" עד שיגמור כל הפרשה כולה.

אבל בהגדה שלנו לא גומרים את הפרשה. דורשים ארבעה פסוקים: "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה", "וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים", "וַנִּצְעַק אֶל ה'", "וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם". והפסוק החמישי, "וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" – אינו נדרש.

על כל מילה אחרת יש דרשות רבות. כמה מכות היו במצרים – חמישים, מאתיים וחמישים. אבל על ארץ ישראל אין בהגדה אפילו רמז. גם כאן, כמו בכוסות, הלשון החמישית חסרה. זו חידה אחת, ונראה שהתשובה לשתי החידות אחת היא.

❓ שתי חידות › למה סופרים את העומר?
🔢

למה סופרים את העומר?

המצווה לספור מן התורה תלויה בהבאת העומר, ולכן יש לשאול מה מיוחד בו.

וחידה שנייה: ספירת העומר. כל יום אומרים "היום כך וכך ימים לעומר". למה לא לומר "כך וכך ימים למתן תורה"? מה כל כך חשוב בעומר, שזוכרים אותו כל יום?

ועוד: לפי פוסקים רבים, ספירת העומר בזמן הזה היא מדרבנן, משום שאין קרבן עומר. למה זה משנה? אם הספירה היא רק ציפייה למתן תורה, מה עניין הקרבן?

אלא שהתורה אומרת במפורש: "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה". אם אין עומר, אין מצווה מן התורה לספור. ועוד: הפרשה פותחת ב"כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ". עם ישראל נכנס לארץ סמוך לט"ז בניסן, וסופרים מתחילת הקציר ועד סופו, משעת קצירת העומר ועד שתי הלחם.

אם כן, סופרים בעצם את ימי הקציר. למה חשוב כל כך לספור את ימי הקציר? כדי להבין, נלך למשנה במסכת כלים.

🌾 שלושה קרבנות מן הארץ › עשר קדושות
🗺️

עשר קדושות

קדושת ארץ ישראל מתבטאת בכך שמביאים ממנה בלבד את העומר, שתי הלחם והביכורים.

המשנה במסכת כלים מונה עשר קדושות: ארץ ישראל, ירושלים, הר הבית, וכן הלאה. הראשונה: "אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְקֻדֶּשֶׁת מִכָּל הָאֲרָצוֹת". ובמה מתבטאת קדושתה? "שֶׁמְּבִיאִים מִמֶּנָּה הָעֹמֶר וְהַבִּכּוּרִים וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, מַה שֶּׁאֵין מְבִיאִים כֵּן מִכָּל הָאֲרָצוֹת".

כל קרבן אחר אפשר להביא מכל מקום. כבש שגדל בכל ארץ, סולת למנחה, קרבן תמיד, קרבן ראש חודש – לא משנה מאין. רק שלושה דברים חייבים לבוא מתבואת ארץ ישראל: העומר, שמקריבים בט"ז בניסן; שתי הלחם, שמקריבים בשבועות; והביכורים, שמביאים משבעת המינים.

מה המשותף לשלושתם? כולם "ראשית". העומר הוא ראשית קציר השעורים. שתי הלחם הם ראשית קציר החיטים. הביכורים הם ראשית הפירות. בשלושתם האדם מודה לה' על מה שהארץ נתנה.

ולכן ברור למה הם חייבים לבוא מן הארץ: כשמודים על פרי הארץ, מביאים מפרי הארץ ולא מפרי של ארץ אחרת. ואפילו כשנכנסו ישראל לארץ והתבואה עדיין לא הייתה שלהם, הגמרא דנה מאין הביאו את העומר הראשון.

נמצא שקדושת הארץ אינה רק עניין של מקום. היא מתבטאת בהודיה: ארץ ישראל היא הארץ שעל פריה מודים לה' במקדש. לכן גם ספירת העומר, שמתחילה בעומר ומסתיימת בשתי הלחם, היא בעצם ספירה של ימי הודיה על הארץ.

🌾 שלושה קרבנות מן הארץ › לספור את ימי הקציר
🌾

לספור את ימי הקציר

ספירת העומר היא ספירה של ימי ההודיה על פרי הארץ, מן הראשית של השעורים ועד הראשית של החיטים.

עכשיו מובן למה סופרים דווקא לעומר. העומר הוא הקרבן הראשון שמודים בו על תבואת ארץ ישראל. מיום הבאתו מתחילים לספור, ועד שתי הלחם, שהם ההודיה על קציר החיטים. הספירה היא הדרך שבין הודיה להודיה.

כל יום בימי הקציר האדם רואה את התבואה נאספת, את השדה נותן את פריו, ומונה עוד יום. זו לא רק ציפייה לדבר שיבוא בסוף. זו התבוננות יומיומית בטוב שה' נותן, בשדה, בארץ.

ולכן, כשאין עומר, אין מצווה מן התורה לספור. הספירה קשורה בטבורה לקרבן ההודיה על הארץ. כשבית המקדש יעמוד ויביאו שוב את העומר, תחזור הספירה להיות מצווה מן התורה במלואה.

ובכך מתחברים שני הצדדים של התקופה: הצד של התורה, הציפייה למתן תורה, והצד של הארץ, ההודיה על הקציר. שניהם יחד ייפגשו ביום החמישים.

🌾 שלושה קרבנות מן הארץ › פירות ולא ירקות
🍇

פירות ולא ירקות

אין ביכורים מירקות, כי הפירות קשורים לגן עדן והירקות למצב שאחרי הקלקול.

הרב העיר: למה אין ראשית מן הירקות? ביכורים מביאים רק מן הפירות, משבעת המינים, ולא מירק.

התשובה: הפירות הם זכר לגן עדן. הירקות, כביכול, באו אחרי הקלקול, אחרי החטא, כשנאמר לאדם "וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה". לכן מצרים מזוהה עם ירקות – "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה... אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים" – וארץ ישראל מזוהה עם פירות.

וכך גם בחגים: יש ראש השנה לאילן בט"ו בשבט, חג לפירות, ואין חג לירקות. הפירות שייכים הרבה יותר לקדושה. וכשמודים לה' על הארץ, מודים על פירותיה.

🌾 שלושה קרבנות מן הארץ › שאור ודבש
🍯

שאור ודבש

כל השנה אסור להקריב שאור ודבש, אבל "קרבן ראשית" – שתי הלחם והביכורים – יוצא מן הכלל.

ועכשיו דבר נפלא. בבית המקדש, כל השנה, נאמר: "כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַה'". ומיד: "קָרְבַּן רֵאשִׁית תַּקְרִיבוּ אֹתָם לַה'". קרבן ראשית – שתי הלחם והביכורים – מותר בהם שאור ודבש. שתי הלחם הם חמץ, והביכורים כוללים פירות מתוקים, "דבש" במובן התורה.

על דרך הרמז, אמר הרב: שאור ודבש מסמלים גאווה ותאווה. השאור הוא הנפיחות, הגאווה; הדבש הוא המתיקות, התאווה. כל השנה אין מקריבים אותם, כי הקדוש ברוך הוא אינו אוהב גאווה ותאווה.

אבל פעם אחת מותר, ואף מצווה: כשבאים להודות על הארץ. אם אדם יבוא ביום ההודיה ויאמר בענווה מדומה: מה יש כאן? הכל לא בסדר – זו טעות. עכשיו אל תהיה עניו! עכשיו תאמר כמה הצלחנו, כמה התפתחנו, כמה טוב יש. את ה"גאווה" הזאת מפנים להודיה: כמה ה' נתן לנו.

וכך גם בשמחה: מי שעושה סעודת הודיה ומשאיר בצד את כל המתיקות, לא תהיה שם שמחה. כשמודים לה', מביאים גם את השמחה וגם את ההתלהבות.

🌉 פסח, שבועות ומה שביניהם › למה חמץ דווקא בשבועות?
🍞

למה חמץ דווקא בשבועות?

בפסח אסור חמץ, ובשבועות מצווה להקריב חמץ – כי פסח הוא התחלה ושבועות הוא השלמה.

ועכשיו השאלה החריפה: בפסח החמץ אסור לגמרי, "לֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ". חמישים יום אחר כך, בשבועות, מצווה להקריב שתי הלחם, שהם חמץ. זה הקרבן הציבורי היחיד שבא חמץ (יש גם קרבן יחיד, קרבן תודה, שבא עם חמץ). מה השתנה?

בשיעור נשאל אם לחם הפנים היה חמץ. הרב אמר שלדעתו לא, ושיבדוק. ואכן לחם הפנים היה מצה, והכלל נשאר: חמץ אינו בא במקדש, מלבד המקרים המיוחדים.

התשובה היא יסוד אדיר, אמר הרב, במיוחד לתקופה שלנו. פסח הוא תחילת הגאולה. ספירת העומר היא התהליך שבאמצע, כמו הקציר שנמשך מתחילתו ועד סופו. ושבועות הוא השלמת הגאולה. בפסח אנחנו עדיין בהתחלה, ובשבועות הגאולה הגיעה לשלמותה, ולכן אפשר להביא את ה"חמץ", את המלאות.

🌉 פסח, שבועות ומה שביניהם › מה חוגגים בליל הסדר?
🌙

מה חוגגים בליל הסדר?

בליל הסדר עוד לא יצאו ממצרים, אבל קיבלו "מכתב שחרור" – ולכן חוגגים את תחילת הגאולה.

שאלה נוספת: עם ישראל יצא ממצרים בבוקר. למה חוגגים בלילה? מה קרה בלילה?

בלילה הייתה מכת בכורות, ופרעה אמר: "קוּמוּ צְּאוּ". עם ישראל קיבל, כביכול, מכתב שחרור. בפועל יצאו בבוקר, כי משה אמר שלא ייצאו כגנבים בלילה. אבל משעת השחרור, הם כבר לא עבדים. התחילה הגאולה.

ואם פסח מסמל את תחילת הגאולה, ברור שחוגגים בלילה, ברגע שבו היא התחילה. בפסח לא חוגגים את שלמות הגאולה, אלא את ראשיתה.

הרב הוסיף שגם בדורנו יש מחלוקת מתי התחילה הגאולה. הוא סיפר שבכנס בישיבת פוניבז', בהשתתפות אישי ציבור, אמר אחד הדוברים שהגאולה התחילה עם קום המדינה. דובר אחר אמר: לא, היא התחילה בהצהרת בלפור. ואחר אמר: היא התחילה כבר בעליית תלמידי הגר"א. והרב העיר שהרב כהנמן מפוניבז' הורה לתלות דגל גדול על גג הישיבה, וכך נוהגים שם עד היום.

🌉 פסח, שבועות ומה שביניהם › חג הקציר וזמן מתן תורתנו
📜

חג הקציר וזמן מתן תורתנו

שבועות חוגג את שלמות הגאולה, שהיא שני דברים: קבלת התורה והכניסה לארץ.

חג השבועות נקרא בסידור "זמן מתן תורתנו", ובחומש "חג הקציר". הרב סיפר שפעם היו צוחקים: בגני ילדים של תנועה חילונית חגגו ביכורים ושרו על הקציר, ובגנים הדתיים חגגו מתן תורה. כאילו יש שני חגים שונים.

אבל התשובה פשוטה ויפה. שבועות הוא סיום הגאולה. ומתי אפשר לומר שגאולת מצרים הושלמה? בשני דברים: כשקיבלו את התורה, וכשנכנסו לארץ.

למתן תורה יש תאריך. אבל מתי חוגגים את הכניסה לארץ? יהושע כבש את הארץ שבע שנים, ושבע שנים חילק. ואפילו אז, בימי השופטים, היו פלשתים שהציקו, והגבולות לא הושלמו עד דוד המלך. אין תאריך אחד.

לכן קבעו את היום החמישים, שמסמל שלמות, כמו היובל. ביום החמישים חוגגים את השלמות כולה: גם את התורה וגם את הארץ. ולכן הביכורים ושתי הלחם שייכים דווקא לשבועות.

🌉 פסח, שבועות ומה שביניהם › מלחמה של שישה ימים
⚡

מלחמה של שישה ימים

כיבוש הארץ בימי יהושע ארך שבע שנים, ובדורנו נעשה בשישה ימים נס שאין כדוגמתו.

בתוך הדברים על כיבוש הארץ העיר הרב: מי שרוצה להבין מהי מלחמת ששת הימים, יתבונן בזה. יהושע כבש את הארץ במשך שבע שנים, ועוד שבע שנים חילק אותה. ואפילו אז לא הושלם הכיבוש, ובימי השופטים עוד הציקו הפלשתים, עד ימי דוד המלך.

ולעומת זאת, מלחמה שנגמרה בשישה ימים היא דבר שקשה למצוא לו דוגמה. חפשו בספרי ההיסטוריה של העמים, אמר הרב, מלחמה גדולה כזו שהוכרעה בשישה ימים.

בשיעור העירו משתתפים שהיו עוד קרבות גם אחר כך, ושגם התקופה שאחרי המלחמה לא הייתה שקטה. הרב הסכים שהשלמות עוד לא הגיעה, אבל ההכרעה עצמה הייתה מהירה באופן מופלא.

וזה בדיוק הנושא של השיעור: יש התחלה, ויש תהליך, ויש שלמות שעוד לא הגיעה. ואת מה שכבר קרה צריך לראות ולהודות עליו, גם כשהתמונה עוד לא שלמה.

🌉 פסח, שבועות ומה שביניהם › התשובה לחידת הכוס
✅

התשובה לחידת הכוס

בפסח חוגגים את תחילת הגאולה, ולכן "והבאתי" אינו שייך לליל הסדר אלא לשבועות.

ועכשיו מובנת התשובה לחידות שבהן פתחנו. למה אין כוס חמישית בליל הסדר? כי בפסח חוגגים את תחילת הגאולה, ולא את שלמותה. "והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי" שייכים להתחלה. "והבאתי אל הארץ" – זו כבר השלמה, ואין לה מקום בליל הסדר.

אותו דבר בהגדה: דורשים את "ארמי אובד אבי" עד היציאה ממצרים, ונעצרים לפני "ויביאנו אל המקום הזה". זה יבוא בעזרת ה' כעבור חמישים יום, בשבועות. ואז מביאים ביכורים, וקוראים בדיוק את הפרשה הזאת עד סופה.

ובשבועות עצמו, אין כוס חמישית, כי אין ארבע לפניה. אבל, כביכול, השמחה של שבועות היא הכוס החמישית: שמחת השלמות.

🌱 אייר וימינו › ניסן, אייר וסיוון
🌉

ניסן, אייר וסיוון

ניסן הוא ההתחלה, סיוון הוא ההשלמה, ואייר הוא התהליך שביניהם.

ועכשיו אפשר להבין מהו חודש אייר. ניסן מסמל את תחילת הגאולה: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים", "הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ". הפריחה מתחילה. סיוון מסמל את השלמת הגאולה: קיבלנו את התורה, הארץ נותנת יבולה, יש חיטים ויש ביכורים.

ואייר? אייר הוא התהליך. המעבר מן ההתחלה אל השלמות. כל החודש כולו נמצא בתוך ספירת העומר, בתוך הדרך.

ומה החודש המתאים ביותר לאירועים של דורנו? אנחנו כבר לא בהתחלה, ההתחלה הייתה לפני שנים רבות. ועוד לא הגענו לסיום, לגאולה השלמה, שנזכה לה בקרוב. אנחנו בתהליך: דברים קורים, משתנים ומתפתחים, ורואים איך ה' עושה המון בארץ ישראל כדי לשכלל את הגאולה.

לכן, אמר הרב, אין חודש מתאים יותר מאייר לאירועים של ימינו. הוא חודש התהליך, חודש הדרך שבין ההתחלה לסוף.

🌱 אייר וימינו › למה שני חגים?
🎉

למה שני חגים?

ה' פיצל את הגאולה לשני חגים כדי ללמד שצריך להודות כבר על ההתחלה.

ונשאלת שאלה: למה צריך שני חגים? היה אפשר לעשות חג אחד, שכולל את כל הגאולה, לשתות בו חמש כוסות ולסיים. למה לחצות לשניים, עם ספירה באמצע?

התשובה, אמר הרב, היא יסוד גדול. ה' ידע שיבוא יום, ותהיה שאלה גדולה לאנשים רבים. אדם שקונה חליפה, אם היא אינה מושלמת, אינו מברך "שהחיינו". אדם שעבר ניתוח, אינו מודה עד שהוא עומד על רגליו. יבוא יום, והגאולה תתחיל ולא תהיה שלמה, ואנשים ישאלו: אם הגאולה אינה שלמה, האם צריך להודות? אולי עד שלא תהיה גאולה שלמה, אין מה להודות?

לכן ה' אמר לנו לפני שלושת אלפים שנה: יהיה חג פסח, יהיה חג שבועות, וספירה באמצע. ללמד אותך: כשהגאולה מתחילה – חוגגים. גם בלי שכולם מקבלים עדיין את התורה, גם בלי ארץ שלמה ובית מקדש. עצם זה שה' התחיל לגאול – עושים חג.

ולמחרת מתחילים לחכות לגאולה השלמה, לא מסתפקים בהתחלה. אבל מודים עליה. וכשאדם מודה על ההתחלה, ה' רוצה להמשיך ולהביא אותו לשלמות.

זה סדר החגים כולו: חג על ההתחלה, ספירה של ציפייה, וחג על השלמות. מי שמדלג על החג הראשון, כי ההתחלה נראית לו קטנה מדי, מחמיץ את מה שה' ביקש ללמד.

🌱 אייר וימינו › להודות על החלק
🙏

להודות על החלק

גם בחיים הפרטיים, מי שמחכה לשלמות כדי להודות, עלול לא להודות לעולם.

היסוד הזה נוגע לא רק לגאולת עם ישראל, אלא גם לחייו של כל אדם. כמה פעמים אדם מחכה שהכל יסתדר: שהבריאות תהיה מושלמת, שהפרנסה תהיה מלאה, שהמשפחה תהיה בדיוק כפי שחלם. ורק אז, הוא חושב, יוכל לשמוח ולהודות.

אבל מי שמחכה לשלמות, לעולם אינו מגיע אליה. תמיד יחסר משהו. ובינתיים הוא מפספס את ההודיה על מה שכבר יש.

הקדוש ברוך הוא לימד אותנו בסדר החגים דרך אחרת: לחגוג את ההתחלה. ליל הסדר הוא חג שלם, אף שהגאולה בו רק מתחילה. ואחר כך לספור, יום אחר יום, לצפות ולהתקדם, ולהודות על כל שלב.

ומי שמודה על ההתחלה, מעורר בכך את ההמשך. כך אמר הרב: ה' רוצה להמשיך ולהיטיב עם מי שמכיר בטובה. ההודיה על החלק היא הדרך אל השלם.

🌱 אייר וימינו › יום ההודיה של דורנו
🇮🇱

יום ההודיה של דורנו

מי שמבין שהוא בתוך תהליך, יכול גם להודות על מה שכבר הושג וגם לצפות למה שעוד חסר.

המסקנה המעשית של השיעור נוגעת לשאלה איך להתייחס למה שקורה בדורנו. יש מי שרואה רק את מה שחסר: אין בית מקדש, אין שמירת תורה בכל העם, יש קשיים ומלחמות. ויש מי שרואה רק את מה שהושג, ושוכח שעוד חסר הרבה.

חודש אייר מלמד דרך שלישית. מצד אחד, ההתחלה כבר הייתה. ראינו ניסים, ראינו קיבוץ גלויות, ראינו את הארץ נותנת פריה. על כל אלה מודים, כמו בליל הסדר. מצד שני, עוד לא הגענו לשבועות, לשלמות. לכן ממשיכים לספור, לצפות ולהתפלל.

הרב הדגיש שמי שמבין שהוא בתוך תהליך, אינו מתייאש מן החסר ואינו שוכח אותו. הוא יודע שהדרך עוד נמשכת, ושכל יום מקרב אותה לסופה, כמו כל יום בספירת העומר.

ולכן אייר הוא החודש שבו מתבוננים בתהליך, ומודים עליו: על מה שהיה, על מה שקורה עכשיו, ועל מה שעוד יבוא.

🌱 אייר וימינו › הפרק שנשמט מספר התודעה
📕

הפרק שנשמט מספר התודעה

פרק על הודיה בימינו נשמט מספר מפורסם משיקול מסחרי, אף שגדול בתורה הסכים לו.

הרב סיים בסיפור. הרב אליהו כי טוב כתב את "ספר התודעה" המפורסם על מועדי השנה. בספר אין פרק על יום העצמאות ועל יום ירושלים. אבל הרב כי טוב כתב פרק כזה, ויש מי שאומר שבמהדורה האנגלית הוא מופיע.

מה קרה? כשבא להדפיס את הספר, אמרו לו: איך שכתבת, הספר ייזרק. כתבת שיש על מה להודות לה', ויש גם הרבה דברים חסרים. הציבור האחד לא יקבל שכתבת שיש שאלה, והציבור האחר לא יקבל שכתבת שקרו ניסים ונפלאות. הספר שלך לא יימכר.

והוא כותב בהקדמה, לדברי הרב, ששמע להם – לא מסיבה אידיאולוגית אלא מסחרית – אף שאחד מגדולי התורה אמר לו להדפיס את הפרק. ואותו גדול כתב, לדברי הרב, שלדעת האמת אין כמעט מחלוקת: לפי כולם ה' עשה ניסים ונפלאות, וצריך להודות לו ולראות איך הוא גואל אותנו.

זה המסר: כמו בפסח, להודות על תחילת הגאולה, ומצד שני לצפות לגאולה השלמה. ויפה שזה קורה בחודש אייר, חודש התהליך. חודש טוב.

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה